בנו של רבי יהודה בירדוגו. בשנת תרנ״ז מונה לרב ומורה צדק רשמי במקנס. נודע כאיש אשכולות, עניו וספוג באהבת ישראל, שהצטיין בצחות לשונו ובשליטה בעברית מקראית צחה. לצד פסקיו ההלכתיים כתב שירים ופיוטים רבים לעורר את לב הקהילה בעתות שמחה ותענית.
חיבוריו
ידא דטבחא: חיבור הלכתי מקיף על הלכות שחיטה וטריפות.
די השיב ואם למסורת: אסופת חידושים ופסיקות שרוכזו והודפסו ע״י בנו רבי יעקב.