תָּא חֲזֵי, אִי אִתְּתָא אִשְׁתְּכָחַת זַכְיָּיתָא, אִלֵּין מַיִין עָאלִין בְּגַוָּוהּ, (דף קכ''ה ע''ב) וְאִתְהַפְּכָן מְתִיקָן, וְנָקָאן גַּרְמָהּ, וְקַיְימִין בְּגַוָּוהּ, עַד דְּמִתְעַבְּרָא. כֵּיוָן דְּמִתְעַבְּרָא, הֲווֹ מְשַׁפְּרֵי בְּשַׁפִירֵי לְעוּבָּרָא דִּמְעָהָא, וְנָפִיק בְּרָא שַׁפִּירָא, נָקִי בְּלָא מוּמָא דְּעָלְמָא. וְאִי לָאו, אִינּוּן מַיִין עַיְילִין בְּגַוָּוהּ, וְאָרְחָא רֵיחָא דְּזוּהֲמָא, וְאִינּוּן מַיִין מִתְהַפְּכִין לְחִוְיָא בִּמְעָהָא, בְּמָה דְּקִלְקְלָה אִתְפְּסַת, וְאִתְחַזֵּי קְלָנָא לְכֹלָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
בֹּא רְאֵה, אִם הָאִשָּׁה נִמְצֵאת זַכָּאִית, מַיִם אֵלֶּה נִכְנָסִים בְּתוֹכָהּ וְנֶהְפָּכִים לִמְתוּקִים, וּמְנַקִּים עַצְמָהּ, וְעוֹמְדִים בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת. כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת, הָיוּ מְיַפִּים בְּיֹפִי לָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ, וְיוֹצֵא בֵּן יָפֶה, נָקִי בְּלִי מוּם שֶׁל הָעוֹלָם. וְאִם לֹא - הַמַּיִם הָאֵלֶּה נִכְנָסִים בְּתוֹכָהּ, וּמְרִיחָה רֵיחַ זֻהֲמָה, וְאוֹתָם מַיִם מִתְהַפְּכִים לְנָחָשׁ בְּמֵעֶיהָ. בְּמַה שֶּׁקִּלְקְלָה נִתְפֶּסֶת, וְנִרְאֶה קָלוֹן לַכֹּל, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.